/image%2F2407486%2F20231128%2Fob_b19522_logo-israel-mag-news-311x221-1.jpg){kind=logo}
/image%2F2407486%2F20240425%2Fob_b11b52_pasted-image-0.png "La “cancel-culture” est-elle une invention juive ? La gauche israélienne et la politique du ressentiment (I)")
/image%2F2407486%2F20240419%2Fob_14dd9e_.jpeg "Le rav Kook, Shmuel Yosef Agnon et le “bataillon du travail”. Une histoire de Pessah, P. Lurçat")
/image%2F2407486%2F20240411%2Fob_a46717_000-v59k3-640x400.jpg "Oublier Amalek (III) : Israël et la question du Mal après le 7 octobre - Contenir le mal ou l’éradiquer ?")
/image%2F2407486%2F20240407%2Fob_5ac282_saks1-768x578.jpg "Le secret de l’armée israélienne vu par l'écrivain S. J. Agnon")
/image%2F2407486%2F20240405%2Fob_6bc9cb_pasted-image-0.png "Une étincelle d’hébreu : Mishkan, le tabernacle et la sainteté du monde, Pierre Lurçat")
/image%2F2407486%2F20240401%2Fob_28d3d0_hebron-massacre-of-1929-victim-s-funer.jpg "Oublier Amalek ? Israël et la question du mal après le 7 octobre (II) : De l’indignation à l’indifférence")
/image%2F2407486%2F20240324%2Fob_63d81c_merkava-gaza.jpg "Oublier Amalek? Israël et la question du mal après le 7 octobre, Pierre Lurçat")
/file%2F2407486%2F20240319%2Fob_b95942_delphine-horvilleur-en-couverture-de-e.webp "Les intellectuels juifs et la guerre à Gaza (V) Démission et dérives des clercs juifs : Bruno Karsenti et Delphine Horvilleur")
/image%2F2407486%2F20240313%2Fob_b46b99_f231007ark041.jpg "Une étincelle d’hébreu : “Hitpak’hout”, retrouver la vue et renoncer à ses illusions")
/image%2F2407486%2F20240310%2Fob_f769ca_a2018-spcj-3.png "Le SPCJ : Protection policière ou auto-défense – Comment assurer la sécurité des Juifs en France ?")
אריק איינשטיין וסוד התרבות הישראלית
במהלך שהותי הראשונה בישראל בגיל 17, אחד התקליטים הראשונים שקניתי היה "יושב על הגדר" של אריק איינשטיין . באותה תקופה כמעט ולא הבנתי כלום ממילות שיריו, אבל הם עדיין דיברו אליי ומצאו בתוכי תהודה אינטימית (בדיוק כמו שידעתי שהמדינה הזאת היא שלי, הרבה לפני שהבנתי שאני ציוני). הזיכרון האישי הזה מבטא בעיניי את סוד החיבה שיש לי - ושיש לנו - לזמר שנפטר לפני 7 שנים: שיריו ביטאו, יחד עם כל כך הרבה שירים אחרים, ואולי אפילו יותר מהאחרים, את ההוויה הישראלית המובהקת. מה היה סודו, ומהו סוד ה"הוויה הישראלית "הזו?
כדי לענות על שאלה זו צריך להגדיר מה מהווה את ליבת התרבות הישראלית. איינשטיין, שנולד בתל אביב בשנת 1939, שייך ל"דור המדינה ", זה של הצברים שלא חוו את הגלות. אביו היה חבר בתיאטרון אהל, להקה בהשראה סוציאליסטית שהוקמה בשנת 1925 (אחת ההצלחות הגדולות שלה הייתה "החייל האמיץ שוויק"). הקריירה המוזיקלית של אריק איינשטיין מרשימה: הדיסקוגרפיה שלו משתרעת מראשית שנות השישים ועד סוף שנות האלפיים, חצי מאה של יצירה והופעה מוזיקלית (מלבד קריירת המשחק שלו).
איינשטיין נחשב למייסד הרוק הישראלי (יחד עם שלום חנוך) וכמי שעבודתו קישרה בין שירים עבריים מתקופת המדינה למוזיקה ישראלית עכשווית. אבל להגיד ששיריו הם מהידועים והמושמעים יותר ברדיו - עד היום, וזה מדהים עבור אמן בדורו – לא מתאר את תרומתו של איינשטיין לחיי המוזיקה והתרבות בישראל, ולחיים הישראליים בכלל. כפי שכתב חמי שלו ב"הארץ ", אריק איינשטיין היה "הקול של ישראל", והוא גילם את "ישראל החדשה, הליברלית (במובן האמריקאי) והחילוני שפעם חשבנו שהיא ...". לא ניתן היה להגדיר טוב יותר את מה שהוא מייצג בעיני חלק גדול מהציבור הישראלי. האיש הדיסקרטי והצנוע הזה, שלא אהב לעלות לבמה ושנא את ההיבט המסחרי במקצוע האמן, אכן גילם פנים של ישראל שרבים מסתכלים עליהם עכשיו בנוסטלגיה ושמעוררים בהם תחושה כמעט רליגיוזית.
פרויקט התרבות הציוני והמוזיקה הישראלית
פנים אלה של ישראל קשורים לפרויקט התרבותי, שהוא ותיק כמו התנועה הציונית עצמה, והוליד כמה מהמשברים הפוליטיים החמורים ביותר בתולדות התנועה הציונית ושל מדינת ישראל מימי הרצל ועד היום. מדובר ביצירת תרבות ישראלית או עברית חילונית, המסוגלת להתחרות בתרבות היהודית הדתית או הקדושה .ניתן לומר, כדי לפשט את הדברים ולהשתמש בצורה של קיצור עיתונאי, כי ישראל שבכתה לפני 7 שנים את לכתו של אריק איינשטיין היא זו שלא בכתה בהלווייתו המונומנטלית של הרב עובדיה יוסף, כמה שבועות לפני כן. אבל המציאות מורכבת עוד יותר מכיוון ש"שתי ישראל" האלה חופפות זו את זו במידה מסוימת, אפילו במשפחתו של אריק איינשטיין - ששתי בנותיו הפכו לחרדיות על ידי נישואין לבניו של אורי זוהר, חברו הוותיק. ישראלים רבים חיים על הגבול בין השניים, "רגל פה רגל שם" (אם לצטט שיר של אריק איינשטיין).
לעתים קרובות אנו שומעים כי התרבות הישראלית החילונית נמצאת בדעיכה ויש הרבה דיבורים על החזרה לשורשים היהודיים, בעולם התרבות בכלל ובמוזיקה הישראלית העכשווית בפרט. אבל זה רק צד אחד של הסיפור. מכיוון שבמקביל לחזרה ליהדות, התרבות הישראלית החילונית חיה ומתפתחת. פרויקט התרבות הישראלי - הקמת תרבות חילונית המנותקת במידה רבה מהשורשים היהודיים - ודאי לא הצליח לחלוטין, כפי שמעידה החזרה לשורשים היהודים של חלק גדול מעולם התרבות ושל החברה הישראלית כולה, אבל גם לא נכשל לגמרי. נביא כהוכחה לכך את העובדה שהימים המשמעותיים ביותר בלוח השנה הישראלי הם שני תאריכים שהטקס וה"ליטורגיה" שלהם הם חילוניים ברובם: יום העצמאות ויום הזיכרון.
היום האחרון הזה, במיוחד, קשור עבור רוב עם ישראל בקשר בלתי נפרד לשירים המושמעים ברדיו לאורך היום, שרבים מהם נכתבו או בוצעו על ידי אריק איינשטיין. מנקודת מבט זו אנו יכולים לומר כי שיריו של איינשטיין שייכים לא רק לפולקלור הישראלי, אלא גם לטקס הכמעט קדוש של היום שהוא המאחד ביותר בכל השנה, יום הזיכרון לחיילים (וגם של ימים עצובים מסוימים כמו ימים של פיגועים טרגיים במיוחד או רצח רבין). באופן כללי יותר, הם שייכים ללב החוויה של ישראלים רבים, אשר רואים בשירים אלה סוג של תפילה (מכיוון שעם ישראל, גם כאשר אינו שומר מצוות, נותר עם שמתפלל). הם מגדירים את מה שללא ספק יהווה יום אחד מרכיב מרכזי בהיסטוריה של ישראל המודרנית - היסטוריה קדושה וחולית כאחד - מעין "מגילת העצמאות" שנכתבת לנגד עינינו, בשמחה ובבכי.
פייר יצחק לורקט
